עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

הכותבת הינה מרצה, מנחה, מאמנת, יוצרת ומנטורית.
כחלק ממסע חיים שעברתי, אני מרצה את סיפור חיי "כנגד כל הסיכויים" ומלווה אנשים בבניית סיפור חייהם כהרצאה משמעותית ונגישה לקהל.
בשנים האחרונות הוצאתי ספר שירים "בדרך שלי", דיסק וספר ילדים "מראת הקסמים של אלונה". כיום אני משמשת גם ככותבת עסקית ושיווקית לארגונים ולפרטיים.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

הרשימה הפרטית שלי ל- 400 הימים הבאים

03/12/2017 15:31
יעלה מיכל גנות

סעיף מספר 3 ב"רשימה שלי" ל- 400 הימים הבאים היה לכתוב טור בעיתון או באתר ידוע,

עם דגש על הידוע,

אחרת, מה זה שווה?

הקיבעון הזה גרם לי לפספס כאן נקודה חשובה:

שהעיקר הוא ה'מה', כלומר הכתיבה ופחות ה'איך' וה'היכן'.

ההתעקשות הזו, על הידוע,

גרמה לי שלא לכתוב טור בכלל.

כיוון שיש לי הרבה מה להגיד

על הרבה דברים ובכלל

החלטתי להתחיל את הטור האישי שלי

ממש כאן, בכל יום שני

ואני מזמינה אתכם לקרוא, להגיב ולשתף.

 

מגיל צעיר הרגשתי שמצפים ממני להיות מושלמת.

עבורי להיות מושלמת פירושו: אסור לטעות !

לקח לי די הרבה זמן להבין שהמושלמות לא רק שלא משרתת אותי

כי אם גובה ממני שני מחירים יקרים מנשוא: מחיר המאמץ ומחיר הויתור על עצמי.

להיות מושלמת פירושו להיות לעיתים משותקת.

אני זוכרת שהמושלמות הזו גרמה לי להיות פאסיבית במשך שנים רבות.

חיכיתי ל'מושיע' –

בין אם זה אביר על הסוס הלבן

או

מעסיק פוטנציאלי ש"יגלה אותי".

הרבה שנים זה היה סביב "הגבר".

חיכיתי שיגיע גבר כזה "שווה", כזה עם DVD ובהמשך האבולוציה של הישועה עם רכב ועם דירה. הציפיה הזו הכניסה אותי למצבי קיפאון –

אוטוטו הוא מגיע.

חיכיתי שמישהו יגלה את כשרונותיי וייתן לי את הצעת חיי בתחום המקצועי.

אז לא יזמתי דבר משל עצמי. פשוט חיכיתי.

כמובן שכלום לא קרה...

אז החלטתי לשנות גישה.

החלטתי להיות "רק מצוינת".

מה זה אומר?

לעשות ולפעמים להצליח ולפעמים -

לדעת שאני עשויה לטעות...

וכשאני טועה, קודם כל אני מוחאת לעצמי כפיים שהעזתי וניסיתי

ומשם מתקנת וממשיכה הלאה.

היום אני כבר לא מנסה

אני פשוט עושה.

מקסימום – זה יצליח !

המקומות המשמעותיים בהם צמחתי

הם המקומות בהם טעיתי ונדרשתי לתקן

דרך עשייה של משהו שונה

מהדרך בה הייתי מורגלת.

קודם כל התחלתי לעשות דברים עבור עצמי.

לאהוב את עצמי במקום לחכות שהאהבה תגיע ממישהו חיצוני

להעריך את עצמי ואת העשיה שלי

ההחלטה הזו שהתגבשה בתוכי דירבנה אותי

להתחיל לעשות דברים שלא עשיתי קודם לכן –

לרוץ, לכתוב שירה ולהוציא ספר שירים לאור

לצאת לדייטים עם עצמי ולקבל אותי בדיוק כפי שאני

להתבונן אחרת על מערכות יחסים בחיי

להתחיל להגיד בקול שלא מתאים ולפעמים

אני לא רוצה

למה?

כי לא בא לי...

עם הזמן, חזרתי ל"אני האמיתי" שלי.

לילדה הקטנה שידעה בדיוק מה היא רוצה

וידעה לתקשר זאת החוצה בבהירות לעולם.

כל יום אני משילה מעצמי קליפה נוספת

התעקשות, תקיעות, אמונה שמתגלה כשגויה

כל קליפה כזו שמושלכת

גורמת לי להרגיש

קלה יותר

מדויקת יותר

ומניעה אותי לעשות את אותם הדברים

שבאמת קרובים לליבי.

כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: