עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

הכותבת הינה מרצה, מנחה, מאמנת, יוצרת ומנטורית.
כחלק ממסע חיים שעברתי, אני מרצה את סיפור חיי "כנגד כל הסיכויים" ומלווה אנשים בבניית סיפור חייהם כהרצאה משמעותית ונגישה לקהל.
בשנים האחרונות הוצאתי ספר שירים "בדרך שלי", דיסק וספר ילדים "מראת הקסמים של אלונה". כיום אני משמשת גם ככותבת עסקית ושיווקית לארגונים ולפרטיים.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

אין פניות שגויות

18/12/2017 07:31
יעלה מיכל גנות
ויפסאנה, לשחרר, לחיות בהווה, בחירות
רק דרכים שלא ידענו שאנו אמורים לצעוד בהן...  

לפני כחמש שנים השתתפתי בסדנת ויפסאנה.

למישלא מכיר זו סדנת שתיקה. הסדנה ארכה שבוע ימים.

שבועשבו הייתי רק עם עצמי.

לאמדברים, לא פוגשים אנשים אחרים גם לא בעיניים, לא קוראים, לא מקשיבים לרדיו.

מקשיביםבעיקר פנימה, ואין לאן לברוח.

איאפשר אפילו לצרוח כשמשתגעים כי זה נוגד את החוקים.

הסדנההתקיימה בקיבוץ עין דור.

גרתיבחדר עם שלוש נשים נוספות שאפילו את שמן לא ידעתי.

מצאתיאת עצמי יושבת שעות על גבי שעות על כריות מנסה להתרכז בתוך המדיטציה, לא לתת מקוםלמחשבות, לאפשר לריק לנכוח

והגוף,בעיקר צרח מכאבים ומחוסר מנוחה.

בחלק מהזמן התנהלה הויפסאנה כהליכה מדיטטיבית בתוך גבולות הקיבוץ,

הליכהכזו ללא מטרה,

מבלילדעת לאן,

ובינינו– הרי לאן כבר יש ללכת?

שוםדבר הרי לא באמת ממתין, שעות על גבי שעות שכל שעה כביכול דומה לזו שקדמה לה.

אנימשננת לעצמי ללא הרף כי מה שחשוב זו הדרך.

ואניהולכת לאט, יחפה, מרגישה את מגע האצבעות על האספלט, על הדשא, משתכשכות בשלוליות שלעלים יבשים.

עבורמי שהיה מסתכל מהצד נראה היה, כי במציאות לא קרה שם כמעט דבר ועם זאת –

קרה כל כך הרבה.

יוםהולדתי חל באותו שבוע.

לראשונה,אני נמצאת במקום בו אף אחד לא יודע מזה, ומן הסתם גם אף אחד לא יידע.

בתרבותשלנו זהו יום מאוד מוחצן המקבל חלק ניכר מהמשמעות שלו מהסביבה החיצונית.

והפעם,זה היה יומולדת אישי, הסוד הפרטי שלי.

בסדנההזו ולכבוד יום ההולדת קיבלתי שלוש מתנות:

מתנהראשונה - ללמודלעצור ולהבין שהעשייה הטובה ביותר לעיתים היא אי עשיה = והרי זולמעשה מהות המדיטציה.

אנחנוחיים במעגל הטירוף היומיומי, רצים אחרי הזנב של עצמנו ורק כשעוצרים מסוגלים לבחוןאם הבחירות שעשינו וההחלטות שקיבלנו עדיין רלבנטיות לנו היום

(זה שבחרנו פעם לא אומר שצריך להישאר בבחירה שלנו – עבודה, זוגיות, קריירה ועוד) או שמא אנו נעים מכוח האינרציה שלא בהכרח מייצרת לנו את התוצאה הרצויה.

מתנה שנייה - ההבנה כי מקורות הסבל נובעים בעיקר מהשתוקקות או מהתנגדות,

כלומרהפער הבלתי מתפשר בין המציאות בה אנו חיים לבין הרצון והשאיפות שלנו.

המתנה השלישית - הינה הזכותלחיות את ההווה=להיות נוכחת.

אנחנוחיים בעיקר בעבר -

מתרפקיםעל רגעי נוסטלגיה, געגוע או לחילופין שקועים בתחושת כעס או החמצה

אושבורחים לעתיד: לפנטזיות או שמא לכמיהה או פחד מהעתיד לבוא.

אנחנוהולכים בים בזמן השקיעה ובמקום לחוות את העולם באותו רגע קסום בו נסגר יום,

המחשבותשלנו מיד מתעופפות להן לאינסוף כיוונים:

מהקורה עם דבר זה או אחר בחיינו?

מהנשאר פתוח בעבודה?

מהןהתוכניות למחר? ועוד ועוד.

מזמינהאתכם לקחת זמן התבוננות בשאלות מהותיות –

כיצדאתם יודעים שאתם בהווה? באמת נוכחים?

ומהניתן לעשות בכדי להביא יותר נוכחות לחיינו?

 

 

אורית זקן
23/02/2018 17:43
מקסים מדויק ומעורר השראה.
יעלה מיכל גנות
24/02/2018 14:18
תודה רבה :-)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: