עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

הכותבת הינה מרצה, מנחה, מאמנת, יוצרת ומנטורית.
כחלק ממסע חיים שעברתי, אני מרצה את סיפור חיי "כנגד כל הסיכויים" ומלווה אנשים בבניית סיפור חייהם כהרצאה משמעותית ונגישה לקהל.
בשנים האחרונות הוצאתי ספר שירים "בדרך שלי", דיסק וספר ילדים "מראת הקסמים של אלונה". כיום אני משמשת גם ככותבת עסקית ושיווקית לארגונים ולפרטיים.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

והפעם - הגודל ממש לא קובע...

29/01/2018 12:14
יעלה מיכל גנות
"ילדים נולדים שלמים
מחוברים בטבור לרצונם,
מזינים בו את שִׁלְיַת העולם.
ועם השנים,
משתבש המארג
אוסף של רצונות זרים
חודר את המעטה
ומתוך ההרגל
נולד הדפוס
והם משלחים לעולם
שיבוט מִצרָפִי של רצונות,
ונשתבשה הבריאה".
מתוך "מראת קסמים" / יעלה מיכל (ויידה) גנות מתוך אוסף השירים "בדרך שלי" בהוצאת ספרי צמרת 2013.

כשכתבתי את ספר הביכורים שלי, זו הייתה אחת האמיתות שנגלתה לפניי ובמלוא הדרה.
אנחנו נולדים מושלמים, יודעים לומר לעצמנו מה אנו רוצים ולתקשר זאת במדויק לסביבה. עם השנים, המפגשים שלנו עם סוכני החיברות השונים לאורך הדרך: הורים, מטפלות, גנים, בתי ספר, תנועות הנוער ועוד וגורמים לנו לסטות מהנתיב שהיה כה ברור.
לאט לאט מחלחלים לתוכנו הרצונות של הסובבים אותנו והם נטמעים בנו כל כך טוב שאנו מאמצים אותם כאילו היו שלנו.
למעשה נוצר מעין שעטנז של רצונות שלנו ושל הסביבה ואז משתבש לנו משהו בדרך.
אגב, אני חושבת שחלק מההתפתחות האישית המשמעותית שלנו נעוצה במפגשים עם אנשים, בהחלפת רעיונות ודיעות ואפילו בשינוי חשיבה ובאימוץ דרכים חדשות – העניין הינו מהי רמת המודעות ברגע ההחלטה וכמה אנו שולטים במקום הזה כשאנו ילדים?
ואז... אנחנו הולכים לפסיכולוגים ולאנשי טיפול ומקצוע כדי ללמוד מחדש מה אנחנו רוצים ואיך לתקשר את הרצונות שלנו לעולם... והרי - כל המידע הזה כבר היה בידינו...

אני פוגשת את המקום הזה מול בני בן ה- 3, יואב.
הדעתנות הילדית שהיא כה מקסימה מחד ומצד שני מפעילה אצלנו כל מיני כפתורים ורגישויות. כמה מקום לתת לה? כמה אני מסוגלת לשחרר במקום הזה?
איפה זה בעצם פוגש אותי?
ופתאום אני מבינה את המקומות בהם לא נתנו לי, כמו הליצן הזה הקופץ מתוך קופסא שכולם נחפזים לסגור על ראשו את המכסה ולהשיב אותו למקומו...
אז מי כאן בעצם מלמד את מי – אני את יואב או שאולי יואב בעצם מלמד אותי משהו? היכולת המדהימה שלו לספר לי על מעשי השובבות שלו שהם חלק חשוב מערוצי התקשורת שלו מבלי לחשוש שאכעס או שיש איזשהו מחיר לשלם ולכן נדרשת כאן אולי הסתרה, היכולת שלו לסרב בחן למשל כשמבקשים ממנו ביס והוא לא רוצה לתת הוא אומר בפשטות: "זה ממש חם..." ההתרגשות הגדולה מההתבוססות בשלוליות מבלי לחשוש להירטב, להתלכלך או מה יגידו...כשקורה משהו הוא מיד שואל בטבעיות: "אמא, מה זה היה?" בלי ביקורת או שיפוטיות – שאלה תמימה וכנה הממתינה לתשובה, באשר היא תהיה.
אז כנראה שהגודל לא קובע, בפרט בכל מה שקשור לגיל ולגבי אותו משפט מעצבן עליו גדלתי: "כדאי שתלמדי מהניסיון שלנו... " יש לי רק משהו אחד לומר: לעיתים חוסר ניסיון – זו המתנה הגדולה ביותר שנוכל לזכות בה !

כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: